ביום 21.6.2026 נתן בית המשפט העליון (כב׳ השופטת רות רונן) החלטה מאלפת בסוגיה שמעסיקה הרבה חברות שעובדות מול גורמים בחו״ל: האם בית משפט ישראלי יכול לעכב מימוש של ערבות בנקאית — כשהמחלוקת עצמה אמורה להתברר בבוררות בחו״ל? בפרשת רע״א 45704-12-25 דובר בערבות בנקאית בסך כ-1.2 מיליון יורו שהונפקה על ידי בנק מזרחי טפחות במסגרת פרויקט להקמת מכון טיהור שפכים בבלארוס, שקרס על רקע מלחמת רוסיה-אוקראינה והסנקציות. בית המשפט העליון דחה את הבקשה ואישר את עיכוב המימוש למשך שנה. במאמר זה אסביר, בשפה ברורה, מה בדיוק נקבע, מהו ׳סעד גישור׳, ולמה ההחלטה חשובה לכל עסק ישראלי שמנפיק או מקבל ערבויות בעסקאות בינלאומיות.
המקרה בקצרה
חברה ישראלית — שטאנג בניה והנדסה בע״מ, המתמחה בהקמה ובתפעול של מכוני טיהור שפכים — התקשרה בשנת 2021 בהסכם עם גוף ציבורי בעיר סלוצק שבבלארוס, להקמת מכון טיהור. לצורך הפרויקט הונפקה ערבות בנקאית בסך כ-1.2 מיליון יורו. ההסכם קבע שמימון הפרויקט ייעשה באמצעות בנק בינלאומי.
אלא שאז פרצה מלחמת רוסיה-אוקראינה (פברואר 2022), הוטלו סנקציות בינלאומיות על בלארוס, וגורם מטעם בלארוס הודיע על הפסקת מימון הפרויקט. החברה הישראלית ראתה בכך הפרה יסודית של ההסכם, ביטלה אותו, ופנתה לבית המשפט בבקשה למנוע את מימוש הערבות הבנקאית — מחשש שהצד הבלארוסי יחלט אותה.
מהי ערבות בנקאית — ולמה היא קריטית
ערבות בנקאית היא התחייבות של בנק לשלם סכום מסוים לצד שלישי, לבקשת לקוח שלו. בעסקאות גדולות, ובמיוחד בינלאומיות, הערבות היא ׳כרית הביטחון׳ של הצד המזמין: היא מאפשרת לו לקבל כסף במהירות אם הצד השני לא עומד בהתחייבויותיו, בלי להמתין לפסק דין. בדיוק בגלל זה, ערבות אוטונומית נחשבת ל׳כסף מזומן׳, ובתי המשפט נמנעים בדרך כלל מלעכב את מימושה.
אבל יש חריגים. הדין מכיר ב׳נסיבות חריגות׳ — למשל מרמה או חוסר תום לב בולט — שבהן ניתן בכל זאת לעכב מימוש ערבות. כאן בדיוק נוצר המתח: מצד אחד, חשיבותה של הוודאות שהערבות מספקת; מצד שני, החשש שמימוש ייצור עוול בלתי הפיך. ההחלטה שלפנינו נוגעת בלב המתח הזה.
השאלה המשפטית: עיכוב מימוש כשהמחלוקת בבוררות בחו״ל
להסכם בין הצדדים הייתה תניית בוררות: כל מחלוקת אמורה להתברר בבית הדין הבינלאומי לבוררות מסחרית במוסקבה, לפי הדין הבלארוסי. הצד הבלארוסי ביקש מבית המשפט הישראלי לעכב את ההליך מכוח סעיף 6 לחוק הבוררות, התשכ״ח-1968 — וקיבל זאת. כלומר, נקבע שהסכסוך לגופו יידון בבוררות, לא בישראל.
וכאן השאלה המעניינת: אם בית המשפט הישראלי כבר ׳העביר׳ את הסכסוך לבוררות — האם הוא עדיין מוסמך לתת סעד זמני שמעכב את מימוש הערבות? בית המשפט העליון השיב בחיוב: קיומה של תניית בוררות חוץ אינו מפקיע את סמכות בית המשפט הישראלי לתת סעד זמני. כלומר, גם כשהדיון המהותי עובר לחו״ל, בית המשפט המקומי יכול ׳להחזיק את המצב׳ באופן זמני.
שני השיקולים בכל סעד זמני
תקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת שמטרת הסעד הזמני היא להבטיח זכות לכאורה ולשמור על קיומו התקין של ההליך. כדי להחליט אם להעניק סעד זמני, בית המשפט בוחן שני שיקולים מרכזיים: ראשית, סיכויי התביעה — האם יש ראיות לכאורה לעילת התביעה; ושנית, מאזן הנוחות — למי ייגרם נזק גדול יותר אם ההחלטה תהיה לרעתו.
בין שני השיקולים מתקיימת ׳מקבילית כוחות׳: ככל שמאזן הנוחות נוטה בבירור לכיוון אחד, כך ניתן להסתפק בסיכויי תביעה חלשים יותר, ולהפך. אבל יש כלל ברזל: למאזן הנוחות יש מעמד בכורה. הוא השיקול הדומיננטי. בנוסף, בית המשפט שוקל את התנהגות הצדדים — תום לב ושיהוי.
מאזן הנוחות במקרה זה — נזק הפיך מול נזק בלתי הפיך
כאן עשה בית המשפט העליון את החישוב המרכזי. הנזק לצד הבלארוסי מעיכוב המימוש הוא נזק של דחייה בשנה — לא מבוטל (ערך הערבות נשחק כי היא אינה צמודה למדד), אך מוגבל בזמן וניתן לכימות. לעומת זאת, הנזק שעלול להיגרם לחברה הישראלית אם הערבות תמומש עכשיו עלול להיות בלתי הפיך.
מדוע בלתי הפיך? משום שבית המשפט המחוזי קבע שקיים חשש ממשי, בשל מצבה הכלכלי הרעוע של הצד הבלארוסי, שאם הערבות תמומש ובסוף הבוררות ייקבע שהיא צריכה להיות מושבת — לא יהיה ממי לגבות אותה בחזרה. כלל ידוע במשפט: כשמשווים נזק שניתן לתקן (דחייה בזמן) מול נזק שלא ניתן לתקן (כסף שלא יחזור) — הכף נוטה למניעת הנזק הבלתי הפיך.
הרעיון המרכזי: ׳סעד גישור׳
הביטוי המעניין ביותר בהחלטה הוא ׳סעד גישור׳. בית המשפט הדגיש שהסעד שניתן כאן אינו סעד זמני רגיל שתקף עד תום ההליך. זהו סעד מוגבל מאוד: הוא תקף לשנה אחת, או עד שמוסד הבוררות יכריע בבקשה לסעד זמני שתוגש אליו — לפי המוקדם. כלומר, מטרתו היחידה היא ׳לגשר׳ על פרק הזמן שבין הדיון בבית המשפט הישראלי לבין הרגע שבו מוסד הבוררות ייקח לידיו את ההכרעה.
ההבחנה הזו קריטית, כי היא משנה את כל מאזן השיקולים. כשהסעד נועד רק לשמר את המצב עד שהגורם המוסמך (הבוררות) יחליט — בית המשפט אינו צריך להיכנס לעובי הקורה ולהכריע מי צודק. הוא רק שומר על האפשרות שתהיה הכרעה אמיתית ואפקטיבית בעתיד, ולא מאפשר לאחד הצדדים ׳לרוקן׳ אותה מתוכן מראש על ידי חילוט הערבות.
ולכן — סיכויי התביעה משקלם קטֵן
מהבחנה זו נובעת מסקנה חשובה: כשמדובר בסעד גישור זמני, משקלו של שיקול ׳סיכויי התביעה׳ קטֵן. בית המשפט אינו צריך להשתכנע שהתובע צודק — די לו שהתביעה ׳אינה משוללת יסוד׳. השיקול המרכזי במצב כזה הוא מאזן הנוחות, והשאיפה שלא לחסום מראש את האפשרות לדיון אמיתי לגופו של עניין לפני הערכאה המוסמכת.
זהו עקרון שימושי גם מעבר למקרה הספציפי: בכל פעם שצד מבקש סעד זמני ׳ביניימי׳ — לא עד סוף ההליך, אלא רק עד שגורם מוסמך אחר יחליט — נטל ההוכחה לגבי סיכויי התביעה מתרכך, ומאזן הנוחות הופך לשיקול המכריע.
חזקת שוויון הדינים — כשלא הוכיחו את הדין הזר
אחת השאלות שעלו הייתה: הדין החל על הסכסוך הוא הדין הבלארוסי, אך אף צד לא הגיש חוות דעת מומחה שתסביר מהו אותו דין. כיצד אפשר להעריך סיכויי תביעה לפי דין שלא הוכח? כאן נכנסת ׳חזקת שוויון הדינים׳ — כלל לפיו, בהיעדר הוכחה אחרת, מניחים שהדין הזר זהה לדין הישראלי.
בית המשפט המחוזי השתמש בחזקה זו, בחן את הסיכויים לפי הדין הישראלי, וקבע שהתביעה אינה משוללת יסוד. בית המשפט העליון אישר זאת, בין היתר משום שהצד הבלארוסי כלל לא טען שהדין הבלארוסי שונה מהישראלי בעניין ערבויות. הלקח: צד שרוצה להישען על דין זר חייב להוכיח אותו — אחרת בית המשפט יחיל את הדין המקומי.
ההיקש מעיכוב ביצוע ׳זמני׳ של פסק דין
השופטת רונן הציעה היקש מאיר עיניים. דמיינו צד שמבקש לעכב ביצוע פסק דין רק לפרק הזמן הקצר עד שיגיש ערעור ובקשת עיכוב ביצוע לערכאת הערעור. הערכאה הדיונית, שאינה מוסמכת להכריע בערעור עצמו, בוחנת את הבקשה רק כדי לשמר את המצב — עד שהגורם המוסמך (ערכאת הערעור) ׳ייקח לידיו׳ את ההכרעה.
במצב כזה, נפסק לא אחת שדי בכך שהערעור ׳אינו משולל יסוד׳ — אין צורך להיכנס לעומק. בית המשפט עושה זאת כדי לא לרוקן מתוכן את יכולתה של הערכאה המוסמכת לתת סעד אפקטיבי. בדיוק כך, אמרה השופטת, יש לנהוג בענייננו: בית המשפט הישראלי עיכב את מימוש הערבות רק עד שמוסד הבוררות — הגורם המוסמך — ידון בעצמו בבקשה.
למה ערכאת הערעור לא התערבה
כלל ותיק ומבוסס במשפט הישראלי: אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטות על סעדים זמניים. הדבר נכון במיוחד כשההחלטה ניתנה לאחר דיון, שבו התרשם בית המשפט מהראיות והעדויות ישירות. ההחלטה על סעד זמני היא ׳מגרש הביתי׳ של הערכאה הדיונית.
במקרה זה, מסקנותיו של בית המשפט המחוזי — הן לגבי מאזן הנוחות והן לגבי סיכויי התביעה — נשענו על קביעות עובדתיות. בית המשפט העליון לא מצא שמדובר באחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות, ולכן דחה את הבקשה והותיר את הסעד הזמני על כנו.
סוגיית השיהוי והזמן
הצד הבלארוסי טען לשיהוי: החברה הישראלית התמהמהה בפתיחת הליך הבוררות, ויש חשש שבתום השנה תבקש ארכות נוספות. בית המשפט העליון לא התערב גם כאן, אך השמיע אזהרה ברורה לחברה הישראלית: ניתנה לה תקופה משמעותית של שנה שלמה כדי להתניע את הבוררות; עליה למצות אותה ולעשות כל שביכולתה כדי שההליך ייפתח ויתקדם כשורה.
ואם לא תעשה כן — נקבע במפורש — הנטל שיוטל עליה כדי לשכנע את בית המשפט להאריך את המועד חרף מחדליה ׳יהיה נטל לא קל כלל׳. זהו מסר חשוב: סעד זמני אינו מתנת חינם. מי שמקבל אותו חייב לפעול בשקידה לקדם את ההליך לגופו, אחרת הוא מסתכן באובדן ההגנה.
מה זה אומר לעסקים — לקחים מעשיים
ההחלטה רלוונטית לכל חברה ישראלית שעובדת מול גורמים בחו״ל בעסקאות עם ערבויות בנקאיות. ראשית, תניית בוררות זרה אינה משאירה אתכם חסרי הגנה בישראל — אפשר עדיין לבקש סעד זמני מבית משפט ישראלי כדי לשמר את המצב עד שהבוררות תכריע. שנית, כשמבקשים סעד גישורי, הדגש הוא על מאזן הנוחות ועל נזק בלתי הפיך — לא על הוכחת צדקת התביעה.
שלישית, אם אתם מסתמכים על דין זר — הוכיחו אותו בחוות דעת, אחרת יחול הדין הישראלי. ורביעית, אם קיבלתם סעד זמני — פעלו מיד ובשקידה לקדם את ההליך המהותי. כל אחד מהלקחים האלה יכול להיות ההבדל בין שמירה על כספכם לבין אובדנו, ולכן ליווי משפטי צמוד בעסקאות בינלאומיות הוא הכרחי.
מדוע חשוב ליווי משפטי
מחלוקות מסחריות בינלאומיות, ערבויות בנקאיות, תניות בוררות זרות וסעדים זמניים הם תחום מורכב שבו תזמון ודיוק קובעים את התוצאה. עו״ד דוד אהרן משה, ממשרד עורכי דין בעפולה, מלווה חברות ועסקים בליטיגציה אזרחית ומסחרית, לרבות מאבקים על מימוש או עיכוב ערבויות וסעדים זמניים. אם אתם צד לעסקה עם ערבות בנקאית, או חוששים מחילוט שאינו מוצדק — חשוב לפעול מהר ובליווי מקצועי. צרו קשר לבחינת מצבכם ולבניית אסטרטגיה שתשמור על האינטרסים שלכם.
שאלות נפוצות
מה נקבע בפסק הדין רע״א 45704-12-25?
בית המשפט העליון (השופטת רות רונן) דחה ב-21.6.2026 בקשת רשות ערעור ואישר עיכוב מימוש ערבות בנקאית בסך כ-1.2 מיליון יורו למשך שנה, כ׳סעד גישור׳ עד שמוסד הבוררות המוסמך בחו״ל יכריע בבקשה לסעד זמני.
מהו ׳סעד גישור׳?
סעד זמני מוגבל מאוד בזמן, שמטרתו רק לשמר את המצב הקיים עד שהגורם המוסמך (כאן — מוסד הבוררות) ייקח לידיו את ההכרעה. בסעד כזה משקל סיכויי התביעה קטֵן, ומאזן הנוחות הוא השיקול המרכזי.
האם בית משפט ישראלי יכול לעכב ערבות כשהסכסוך בבוררות בחו״ל?
כן. בית המשפט קבע שקיומה של תניית בוררות חוץ אינו מפקיע את סמכות בית המשפט הישראלי לתת סעד זמני. גם כשהדיון המהותי עובר לחו״ל, בית המשפט המקומי יכול לשמר את המצב באופן זמני.
מהו מאזן הנוחות ולמה הוא הכריע כאן?
מאזן הנוחות בוחן למי ייגרם נזק גדול יותר. כאן הנזק למבקשת היה דחייה מוגבלת בזמן (הפיך), ואילו הנזק למשיבה ממימוש מיידי היה עלול להיות בלתי הפיך — כי בשל מצבה הכלכלי הרעוע של המבקשת ספק אם הכסף יושב. לכן הכף נטתה למניעת הנזק הבלתי הפיך.
מהי חזקת שוויון הדינים?
כלל לפיו, בהיעדר הוכחה אחרת, מניחים שהדין הזר זהה לדין הישראלי. כך אם צד טוען להחלת דין זר אך אינו מוכיח אותו בחוות דעת — בית המשפט יחיל את הדין הישראלי.
מה הלקח המעשי לעסקים?
תניית בוררות זרה אינה משאירה אתכם חסרי הגנה — אפשר לבקש סעד זמני בישראל; כשמבקשים סעד גישורי הדגש הוא על נזק בלתי הפיך; דין זר יש להוכיח; ומי שקיבל סעד זמני חייב לפעול מיד ובשקידה לקדם את ההליך, אחרת יתקשה מאוד לקבל ארכות.
קראו גם בנושא
- סילוק תביעה על הסף – מחיקה ודחייה לפני הדיון לגופו וכיצד מתגוננים
- תביעה ייצוגית – כשאזרח אחד תובע בשם רבים מול גופים גדולים
- התיישנות תביעות אזרחיות – מתי כבר מאוחר מדי לתבוע ואיך שומרים על הזכות?
- הוצאות משפט ושכר טרחת עו״ד – מי משלם בסוף ההליך וכמה זה עולה?
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אתכם
- עילות לביטול חוזה בדין הישראלי — מתי ניתן להשתחרר מהתחייבות חוזית?
- חוב מזונות — למה מדובר באחד החובות החמורים ביותר בישראל?
- חוב קטן שהפך לעיקול גדול — למה אסור להתעלם ממכתבי התראה?
יש לכם שאלה בנושא?
אל תישארו עם ספקות — פנו אליי לייעוץ אישי ומקצועי בעפולה ובצפון.