מאת: עו״ד דוד אהרן משה.
במהלך השנים פגשתי אלפי אנשים — חייבים, אנשי עסקים, זוגות צעירים, גרושים, אלמנים, עולים חדשים, ישראלים שנישאו בחו״ל, בני זוג מאותו מין, וישראלים שביקשו להינשא לבן או בת זוג שאינם אזרחי ישראל. לכאורה מדובר בנושאים שונים, אך בפועל כולם נוגעים לאותה שאלה בסיסית: עד כמה המדינה צריכה להתערב בהחלטה של אדם עם מי לחיות ועם מי להקים משפחה.
המצב המשפטי בישראל
בישראל אין כיום מסלול מלא של נישואין אזרחיים בתוך המדינה. נישואין נערכים באמצעות מערכות דתיות מוכרות בלבד — יהודיות, מוסלמיות, נוצריות ודרוזיות. עם זאת, מדינת ישראל מכירה ורושמת נישואין אזרחיים שנערכו כדין מחוץ לישראל, לרבות נישואין בין בני דתות שונות, נישואין של ישראלי עם אזרח זר, ואף נישואין של בני אותו מין שנערכו במדינות שבהן הדבר חוקי.
בשנים האחרונות הכירו בתי המשפט גם בנישואין אזרחיים שנערכו מרחוק באמצעות מדינת יוטה בארצות הברית, והכרה זו אושרה על ידי בית המשפט העליון. כלומר, מבחינה מעשית ישראל מכירה במצבים רבים של נישואין אזרחיים — אך אינה מאפשרת לרוב אזרחיה לבצע אותם בתוך גבולות המדינה.
דעתי האישית: הגיע הזמן למסלול אזרחי
אני אדם יהודי. אני מאמין במסורת, ומאמין שיש חשיבות גדולה למוסד הנישואין היהודי. אני גם חושב שהרבנות ממלאת תפקיד חשוב עבור ציבור גדול בישראל. אבל לצד זה אני סבור שבמדינה דמוקרטית צריך להתקיים גם מסלול אזרחי — לא במקום הנישואין הדתיים, אלא לצידם. מי שרוצה להינשא כדת משה וישראל — מצוין; מי שרוצה להינשא בטקס אזרחי — גם זו צריכה להיות זכותו. מדינה חזקה אינה חוששת מחופש בחירה.
נישואין בין יהודי ללא-יהודייה ולהפך
לאורך השנים פגשתי זוגות רבים שנאלצו לטוס לחו״ל רק כדי להינשא — לא משום שאינם אוהבים זה את זה, ולא משום שיש בעיה משפטית ביניהם, אלא משום שאחד מהם יהודי והשני אינו יהודי. במקרים כאלה המדינה למעשה אומרת לזוג: „אתם יכולים לחיות יחד, להביא ילדים לעולם ולשלם מסים — אבל אינכם יכולים להינשא כאן.” קשה לי לראות בכך היגיון, ואני חושב שהמדינה צריכה לאפשר מסלול אזרחי מסודר גם לזוגות כאלה.
בני זוג מאותו מין
זהו נושא שמעורר רגשות חזקים אצל אנשים רבים. דעתי האישית פשוטה: תפקיד המדינה אינו לקבוע למבוגרים אחראים את מי לאהוב. אפשר להסכים, אפשר לא להסכים, אפשר להחזיק בדעות דתיות שונות — אבל כאשר שני בגירים מבקשים לחיות יחד, להקים בית, להסדיר רכוש, ירושה, זכויות סוציאליות ואחריות הדדית, המדינה צריכה לתת לכך מסגרת משפטית ברורה. בפועל ישראל כבר מכירה בחלק גדול מהזכויות של זוגות מאותו מין ואף מכירה בנישואין כאלה שנערכו בחו״ל, ולכן בעיניי הפער בין המציאות לבין החקיקה הקיימת הולך ומצטמצם.
ישראל מול אירופה
כאשר בוחנים את אירופה רואים מגמה ברורה: ברוב מדינות מערב אירופה קיימים נישואין אזרחיים מלאים, ובחלק גדול מהמדינות קיימת גם הכרה בנישואי בני אותו מין. הגישה האירופית נשענת בדרך כלל על רעיון פשוט — המדינה מנהלת את מוסד הנישואין, והדת מנהלת את הטקס הדתי. הפרדה יחסית זו מצמצמת מחלוקות רבות.
ישראל מול ארצות הברית
בארצות הברית המדינה אינה בוחנת את דתו של האדם לפני הנישואין — כל עוד מתקיימים תנאי החוק האזרחי, ניתן להינשא, וגם נישואי בני אותו מין מוכרים ברמה הפדרלית. מצד שני, החברה האמריקאית אינה בהכרח פחות דתית מהחברה הישראלית, ולכן הטענה שנישואין אזרחיים מחלישים את הדת אינה תמיד עומדת במבחן המציאות.
ומה לגבי סין?
סין מייצגת מודל שונה לחלוטין: המדינה היא הגורם המרכזי המסדיר את הנישואין, והדת כמעט אינה משחקת תפקיד משפטי. זהו מודל שאני אישית איני סבור שמתאים לישראל. ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, והמסורת היהודית היא חלק בלתי נפרד מזהותה. השאלה איננה האם לשמור על המסורת — השאלה היא האם ניתן לשמור עליה תוך מתן חופש בחירה לאזרח.
למה הנושא הזה חשוב לי?
משום שבסופו של דבר אני פוגש אנשים — לא אידיאולוגיות, לא סיסמאות. זוג שרוצה להתחתן, חייל משוחרר שהתאהב בעולה חדשה, אזרח ישראלי שהתאהב באזרחית זרה, שני אנשים שרוצים להקים בית. כאשר מסתכלים על בני אדם ולא על כותרות פוליטיות, הדיון הופך פשוט יותר.
האם אפשר לשמור על היהדות וגם לאפשר חופש בחירה?
לדעתי כן, ואני לא חושב שמדובר בסתירה. אפשר לשמור על הרבנות, על בתי הדין הדתיים ועל הנישואין הדתיים — ובמקביל לאפשר מסלול אזרחי למי שאינו מעוניין או אינו יכול להינשא במסגרת דתית. אני מתקשה לראות כיצד הדבר פוגע במי שבוחר במסלול הדתי.
לסיכום
אם היו שואלים אותי כיצד צריכה להיראות מדינת ישראל בעוד עשרים שנה, הייתי אומר: מדינה יהודית, מדינה ציונית, מדינה ששומרת על מסורתה — אבל גם מדינה שנותנת לאזרחיה חופש לבחור כיצד להקים את משפחתם.
אני מאמין שהמשפחה היא אבן היסוד של החברה, ולכן תפקיד המדינה הוא לחזק משפחות — לא להקשות על הקמתן.
עו״ד דוד אהרן משה
עו״ד דוד אהרן משה עוסק בתחומי הליטיגציה האזרחית, חדלות פירעון, הוצאה לפועל, מקרקעין, אגודות שיתופיות וייעוץ עסקי. בעבר התמחה אצל עו״ד רם כספי ועבד במשרד עורכי הדין פירון ושות׳, ולאורך השנים ליווה אלפי לקוחות פרטיים ועסקיים במגוון הליכים משפטיים מורכבים. טלפון: 04-6790330 · נייד: 050-231-3960 · אתר: oa-law.com · דוא״ל: David@oa-law.com.
גילוי נאות
הטור משקף דעה אישית ואינו מהווה ייעוץ משפטי.